תוספות על חולין ג׳ א:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על חולין ג׳ ע״א:ב׳ תוספות על חולין ג׳ ע״א:ט׳ »

1 דור רביעי פתח ↗

תוס׳ ד״ה המניח קתני דיעבד לאו לשנויי אליבא דאביי קאתי וכו׳ אי נמי כל זמן שיכול לתקן ע״י חותך כזית בשר ונותן לו יש לו לתקן אבל אי ליתא קמן שרי עכ״ל מכאן מוכח דהתוס׳ חולקים על שיטת הגאונים המובאה לקמן ברא״ש דהיכי דבדיעבד מותר בלא תיקון שרי לכתחלה על סמך שיעשה אח״כ דאם סברו כשיטת הגאונים איך מוקי אביי הכל שוחטין בעומד על גביו הא גם בלא עומד על גביו יוצא ונכנס שרי לכתחלה על סמך שיהי׳ חותך כזית בשר כיון דבדיעבד בלא״ה שרי, ואין לומר דכיון דצריך תיקון לא מקרי לכתחלה כמש״כ הרא״ש ז״ל לקמן לכן צריך עומד על גביו דוקא שיהי׳ מותר לכתחלה בלי תיקון, זה אינו דעיין לקמן ברא״י בשיטת הגאונים ד״ה השיטה הב׳ דאין לאוקמי הכל מומחין שוחטין לכתחלה ובאין מומחין וליתא לפנינו דיעבד כשר דאיך יאמר דהכל מומחין דוקא שוחטין לכתחלה דהא גם באין יודעין שהוא מומחה שוחט לכתחלה על סמך שיבדקנו עיי״ש וא״כ ה״ה הכא איך קאמר דוקא בעומד על גביו שוחט לכתחלה וביוצא ונכנס לא יהא גם ביוצא ונכנס מצי שחיט על סמך שיתן לו כזית בשר, וברא״י איכא עירבוב דברים עיי״ש ודו״ק.

2 תוספות על סוטה פתח ↗

המקנא דיעבד אין - וא"ת וכי כל היכא דתני ה"א בתחילתן לשון דיעבד הוא והא קתני בסוף אלו עוברין פסחים דף מט. ההולך לשחוט את פסחו ובעבודה זרה פרק השוכר דף סט. המניח עובד כוכבים בחנותו דמסיק בשמעתתא קמייתא דשחיטת חולין דף ג. דמיירי לכתחילה ובפרק ב' דשחיטת חולין דף לז. השוחט את המסוכנת ובפרק קמא דביצה דף ו: השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות ויש לומר דכל היכא דאיכא למיתלי בלישנא דייק הכי כגון הכא ובריש פ"ב דשחיטת חולין דף כז. והתם נמי בפ' קמא דף טו: השוחט במגל יד ובפ' קמא דביצה דף ז: השוחט חיה ועוף יחפור בדקר ובפ' חבית שבת דף קמז. הרוחץ במי מערה או במי טבריא ותימה היכי דייק מהכא דאסור לקנאות אמאי לא מתרץ המקנא שבא כדמתרץ בפ"ק דביצה דף ז: ועל כרחך אית לן למימר דהכא ממשנה יתירא דייק כדפרש"י:

1 המניח קתני דיעבד - לאו לשנויי אליבא דאביי קאתי דהא אביי נמי לא שרי בדיעבד בלא חותך כזית בשר אלא בא להקשות על דברי רבא שמדקדק מכאן דשרי אף לכתחלה אי נמי כל זמן שיכול לתקן על ידי חותך כזית בשר יש לו לתקן אבל אי ליתא לכותי קמן שרי:

2 המניח קתני דיעבד - לא בעי למימר דמשמע דיעבד ולא לכתחלה דהא מסיק דשרי לכתחלה אלא קאמר דאף דיעבד משמע וא"ת דלקמן חולין דף טו: גבי השוחט במגל יד וגבי השוחט אחד בעוף לקמן חולין דף כז. דייק השוחט דיעבד אין כו' וי"ל דאשחיטתן כשרה סמיך התם דמשמע דיעבד אבל קשה ממתניתין דהמקנא לאשתו סוטה דף ב. ופ' חבית שבת דף קמז. גבי הרוחץ במי מערה דייק בגמרא דיעבד אין לכתחלה לא: ועיין תוס' סוטה ב. ד"ה המקנא דיעבד:

1 פרי מגדים על יורה דעה פתח ↗

ואם שחט. הש"ך האריך בכאן ואבאר. מתני' תנן מצדדין כשירה מעורף פסולה. תוס' מצינו לומר דוקא דיעבד ואפי' החזיר אטו לא החזיר והמעיין שם במהרש"א יראה דה"ק דיש לפרש כוונת התוס' כפשוטה ל"מ לא החזיר ולא ידע דיעבד דווקא אלא אפי' החזיר אטו לא החזיר ולא הוה גזירה לגזירה דהוא ז"ל לשיטתו בריש חולין להמעיין שם באוקימתא דרבינא דדעת ר"י בעל התוס' הוא דעת שלישית לא שיטת הגאונים דלכתחלה מוסרין ע"מ שישאלו דא"נ מישתלי לאו איסורא כמו שיראה הרואה שם תוס' ד"ה המניח לחד תירוצא דחותך כזית לברורי ואפ"ה לא סומכין לכתחלה על שיתן אח"כ וע' רש"י שם באוקימתא דרבינא במ"ש מהרש"א בשם בה"ע וכמו שביארנו בס' ראש יוסף וכאן בסי' א' א"כ ה"ה כאן אין לשחוט לכתחלה אף בהחזיר אטו לא החזיר וכי לא גזרינן גזירה לגזירה דיעבד ולא לכתחלה. וכתב דשיטה מרווחת היא לומר כן וכשיטת הר"ן ז"ל שם דיעבד אף בלא החזיר בסתמא כשרה והיינו דומיא דמן העורף דלא החזיר ולא שייך ידיעה דומיא דהכי מצדדין כשירה וא"ש לישנא דאפי' דרבותא בשלימות הוא. ובהג"ה שם במהרש"א כתב להשיג על הב"י במה שהבין לתוס' בלא החזיר פסול אלא דוקא החזיר וידע לא מהני וזה ממ"ש הב"י בספרו הארוך מתו' משמע אם לא החזיר פסולה והרא"ש כתב ובלבד שידע ונראה מדבריו ואפי' החזיר צריך שידע וכל שידע אפילו לא החזיר עכ"ל ביאור דבריו דהרא"ש הטיל תנאי דוקא ידע וחזרה לא וגם לא הזכיר חזרה ומדהביא דברי הרא"ש ופי' כן ש"מ דסובר דרא"ש בתרתי פליג אתוס' דלתוס' דוקא החזיר וידע לא מהני מדלא הזכירו כ"א החזיר ולא אמרו ידע אטו לא ידע גם החזיר לא בעינן ידע דאל"כ אמאי לא אמרו אטו לא ידע והרא"ש פליג בתרתי וכן אתה רואה מדברי ל"ח קמ"ד אות צ"ח שכתב על דברי הרא"ש אבל מתוס' נראה דלא החזיר פסולה והיינו אף בידע וכמ"ש ולזה אמר מהרש"א ז"ל דז"א דא"כ דהחזיר בעינן וידע לא מהני ולהרא"ש איפכא ומש"ה תפס המחבר בש"ע חומרת שניהם אפשר וידע ואפשר מש"ה ידע פסולה דהוה שהיה או משום גזירה אף דיעבד פסולה א"כ קשיא מתני' מה איכא בין עורף לצדדין דבעורף ג"כ כשר בהחזיר כדמוקי התם דבלא אהדריה וזה שמתחלה כתב דומיא ובהג"ה כתב דא"כ מאי איכא כו' ולרא"ש אין קושיא דמצדדין שייך ידיעה ובעורף לא שייך ידיעה כמ"ש הש"ך והב"ח ז"ל כתב דלתו' בין החזיר ולא החזיר כשירה ובתנאי שידע והיינו כהרא"ש דאף בלא החזיר כל שידע כשר וה"ה לא ידע והחזיר ומחולק עם מהרש"א דאלו להב"ח ידע או החזיר דאל"כ מאי איכא מן העורף לצדדין ומהרש"א מפרש דברי התו' כפשטן לא החזיר ולא ידע דיעבד כשירה דומיא דעורף כו' גם למהרש"א בידע והחזיר אפשר כולי האי שרי לכתחלה ולהב"ח יראה דכה"ג נמי לכתחלה אסור יע"ש:

2 רש"ש על חולין פתח ↗

גמרא המניח קתני דיעבד. נ"ל דר"ל ולענין דיעבד יש לחלק בין מגע עובד כוכבים שהוא מדרבנן לשחיטה שהיא דאורייתא עי' לקמן ד ב. אבל אם אמרי' דשרי שם לכתחלה שוב אין לחלק בין דאורייתא לדרבנן עי' מ"א סי' י' סקי"א ובמש"כ עליו בס"ד. ובזה לא נצטרך תו לדברי התוס' בד"ה המניח הא' ובד"ה אבל ונכון בס"ד:

« תוספות על חולין ג׳ ע״א:ב׳ תוספות על חולין ג׳ ע״א:ט׳ »